בן גבריאלה וישראל. נולד ביום י"א בחשוון תשל"ב (30.10.1971) בתל אביב. למד בבית-הספר היסודי 'ישגב' והמשיך לימודיו בבית-הספר התיכון העירוני י"ד בתל אביב במגמה הריאלית. הלימודים עלו בידו ללא מאמץ, דבר שהותיר לו פנאי לבילויים חברתיים, לפיתוח תחביביו האישיים וכן להצעת תמיכה, עידוד והתייחסות לכל הפונים אליו. כמי שגדל בבית מבוסס, ניתן היה אולי לצפות כי מדובר בנער מפונק ובלתי מתחשב, אולם היפוכו של דבר היה נכון. ליואב היתה מודעות מפותחת לצרכיו ולמכאוביו של הזולת והיה נכון לסייע לאלה שהעריך כי הם זקוקים לכך. אפשר שמראות העולם, על כל צדדיו, היפה והמכוער שבו, שנגלו לפניו מגיל צעיר, בביקוריו הרבים ברחבי הארץ ובחו"ל בחברת הוריו, הגבירו מודעות זו.

נוסף לפעילותו הרבה בתחום החברתי, מצא זמן להשתתף בחוגי קליעה ב'הפועל' ובגדנ"ע, לעסוק בסקי, להרבות בקריאה ולהרחיב את אופקיו בלימודי צילום. יואב היה בעל מודעות חברתית עמוקה לזולת, אהבת אדם וחוש צדק מפותח, דבר שהופגן בעמידתו לצד הנפגעים מעוולות. עיקר זמנו הפנוי הוקדש לחברים, למכרים ולבני המשפחה. את אהבת האדם והסביבה היטיב לבטא בצילומיו, שחלקם מופיעים בחוברת הזיכרון שפורסמה לאחר נפילתו. לקראת גיוסו לצה"ל שיפר, כמו רבים אחרים, את כושרו הגופני כדי להתאים עצמו לדרישות הצבא.

יואב גויס לצה"ל בשלהי פברואר 1990 והוצב לשרת בחיל השריון. כבר מראשית שירותו הצבאי, מצאה גישתו החיובית והתומכת כר נרחב לפעולה, והדבר בא לידי ביטוי במיוחד בהכרויותיו החדשות. כאשר חש כי מי מחבריו או מאלה שהיו עימו נפגע, מהתנהגות או מגישה לא-נאותה, יצא חוצץ נגד העוולה. מאידך-גיסא, הוא הטיל על עצמו מרות, קיבל בהבנה ובחיוך את שהוטל עליו והשתדל לבצע את שנדרש על הצד הטוב ביותר. במהלך שירותו למד להכיר ולאהוב את הטנק. הוא עבר קורס מפקדי טנקים ובסיומו הוצב לשרת כמדריך בבסיס הדרכה. כששב ליחידתו, הסתבר כי כל הפלוגות המבצעיות מלאות ולפיכך הוצב לתפקיד מטה בחטיבה. יואב, שחיפש את קרבת האדם ותחושת הפלדה, חש שהוא אינו מגיע למימוש עצמי בתפקיד זה. כך מצא עצמו ביחידת ניסויי טנקים. "כאן", כך היה אומר, "אני עושה את שאפשר על-מנת שלדור הבא של שריונאים יהיה הטנק הטוב ביותר, לא רק כדי לנצח אלא גם כדי לחזור הביתה בשלום". מפקדיו העידו עליו, שהיה חייל מצטיין. בניסויים שאף לדיוק והקפיד בביצוע, לשם פיתוח טנקים שיספקו את מירב הבטיחות לחיילים.

שלושה חודשים לפני שחרורו, ביום ז' בכסלו תשנ"ג (2.12.1992), נפל בעת מילוי תפקידו כאשר טנק ה'מרכבה', שעליו פיקד בתהליך ניסוי, התהפך עליו. יואב הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית שאול. הותיר אחריו הורים ואחות - איריס.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "יואב אהב את עבודתו... הראה אכפתיות, מסירות וחברות. ידע לשמוח וליהנות, היה בעל חוש הומור מיוחד, שבאמצעותו הקטין וגימד כל קושי והיה בעל חוש ביקורת ואף פעם לא התבייש לבקר ולהתריע. היה הרוח החיה באתר הניסויים". מפקדו הישיר כתב שיואב ידע להעניק מעצמו, שימש כחונך ומדריך לחיילי המדור הצעירים ודאג לאלה שחשו בודדים ולחיילים השרויים במצוקה. כתבות אודות אישיותו, פועלו ונסיבות נפילתו הופיעו בכל העיתונים היומיים ובשבועון 'במחנה' סמוך לנפילתו. זכרו הונצח בחוברת שהוציאה המשפחה בעזרת חברים ומפקדים. קצין חימוש ראשי כתב לזכרו בחוברת: "יואב היה חייל מצטיין, איש שטח מעולה, חייל גאה ובעל מסירות ודבקות במשימה". וקצין שריון ראשי הוסיף את הערכתו, בכותבו: "אתה נמנית על מיטב מפקדי הטנקים, שנבחרו לאחר ניסיון מבצעי לעסוק בחזית הטכנולוגיה... אהבת לנסות ולבחון כל שיפור... חתרת למיצוי מרבי של היכולת". הוריו מוסיפים להנציח את זכרו במתן מלגות לשוחרים, בסיוע בהקמת חדרי זיכרון ביחידות שבהן שירת, בבתי-הספר שבהם למד ובמועדוני הקליעה שבהם היה חבר.